ישעיהו ליבוביץ' היה מדען והוגה דעות, אבל לפני הכל הוא היה אדם מאמין. "אדם מאמין", לשיטתו של ליבוביץ', הוא פשוט אדם שמקיים מצוות. הגיגים תיאולוגיים על "מהות האלוהות" אינם קשורים לאמונה בעיניו, והוא אף כינה אותם "דברי כפירה".
האמונה שלו מכירה בכך שהאלוהות מצווה עלינו צווי מוסר עליונים, אבל היא לא כלי לשינוי המציאות ולהתאמתה לאותם צווי מוסר. האלוהים של ליבוביץ' (ושל המציאות) לא מציל את העם היהודי מצרות וגם לא מכניס אותו אליהן - הוא נותן לעולם לנהוג כמנהגו ולאנשים לבחור את בחירותיהם, אם מדובר בבחירה לרצוח יהודים ואם מדובר בבחירה לקיים מצוות.
"הוא אף פעם לא הצילנו. הוא לא הצילנו מידי הרומאים, מגזירת אדריאנוס, עשרת הרוגי מלכות. הוא לא הציל את הקהילות שאנחנו נוהגים לקרוא להן הקהילות הקדושות שמתו על קידוש השם. הוא לא הציל את היהודים שנרדפו על ידי האינקוויזיציה. הוא לא הציל מיליון וחצי ילדים יהודים שנחנקו ונשרפו בידי היטלר. ובכל הדורות האלה היו יהודים שהאמינו באלוהים אף על פי שהם ידעו את הדבר הזה, שאלוהים לא הציל מידי הרומאים ולא הציל מידי הצלבנים ולא הציל מידי האינקוויזיציה ולא הציל מידי היטלר." (ישעיהו ליבוביץ', תשובה לשאלת נער על אחד ממאמריו)
אנשים הזדעזעו מהאמירה הזאת של ליבוביץ' ומאחרות, ואף התפלאו איך אדם יהודי שומר מצוות יכול לדבר כך על אלוהים. אבל ליבוביץ' הוא לא הראשון שאמר את זה - זה נאמר כבר ע"י רבי חנינא בר חמא, מראשוני האמוראים בארץ ישראל, ואף נכלל בתלמוד הבבלי כאמירה המוכרת:
"ואמר רבי חנינא: הכל מידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר (דברים י, יב) 'ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה'" (תלמוד בבלי, ברכות לג ע"ב)
האמירה של רבי חנינא מסתדרת נהדר עם האמירה של ליבוביץ' - הבחירה בין טוב ורע נתונה בידי האדם ואינה כוללת התערבות חיצונית כלשהי. אם כך, מדוע הצליח ליבוביץ' לזעזע כל כך?
האמונה עבור רבים היא מקור נחמה, ומה שליבוביץ' אומר לא מנחם בכלל. לפי מה שהוא אומר, עלינו לסמוך רק על עצמנו ולא על אלוהים שיציל אותנו. עלינו לעבוד את אלוהים ללא שום התייחסות ועזרה מצדו.
מערכת יחסים שכזאת בין בני אדם נראית לנו לא בריאה ואף אביוסיבית - אנחנו מחויבים להקדיש את כל חיינו לאהבה ולעבודה את ה' אלוקינו, והוא מצדו נותן לצוררים למיניהם לפגוע בנו?
האמת הקשה והכואבת היא שכן. ככה נראית מערכת היחסים שלנו עם אלוהים, מה שגורם לרבים מאיתנו לפרוש מקיום מצוות שמצריכות מאמץ מיוחד.
"ההשגחה האלהית היא בכל דבר - בעליית הטמפרטורה כשהשמש זורחת, בנפילת אבן מחמת הכובד, במחלת האדם מחמת זיהום בחידקים, בנצחון או במפלה במלחמה מחמת עדיפות צבאית של אחד הצדדים, בגלות ישראל מארצו "כי גבר אויב" או בשובו לארצו כשהוא גובר על אויביו. לטפשים הרואים "אצבע אלהים" במאורעות מסויימים דווקא - ייאמר: איזה מאורעות בהיסטוריה או בטבע אינם אצבע אלהים?" (ל')
עוד עניין שמקשה על האדם לקיים מצוות, הוא שהמציאות לא מראה לנו שכר ועונש -
"אמר משה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו" (תלמוד בבלי, ברכות ז' א')
ומצד שני, דוד המלך היה נער וגם זקן ולא ראה צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.
כדי ליישב את הסתירה, נצטרך להבין את ההבדל בין הסתכלות קרה על המציאות ובין הרצון האנושי להיות הטובים ביותר שנוכל. כולנו רוצים להיות אנשים טובים יותר (תהיה הגדרת ה"טוב" שלנו אשר תהיה - בשבילי זה אומר לא לפגוע באף אחד ולקיים מצוות, בשביל היטלר זה היה להשמיד יהודים), אבל אין לנו הסבר הגיוני לכך. אנחנו לא יכולים להסביר את הערכים שלנו לעצמנו אפילו; אנחנו צריכים למצוא דרכים להבין למה אנחנו כל כך רוצים להיות טובים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה