 |
| מתוך האינסטגרם של יובל דיין |
קהילה שלמה במשבר.
אנשים שהפכו את החיים שלהם מהקצה לקצה כי האמינו שנמצאה האמת האובייקטיבית שכל כך חיכו לה, ולפתע מגלים שהגורו האהוב שלהם (או לכל הפחות דמות מעוררת השראה) החליט שדי לו ושבר את הכלים בקול תרועה.
איך ממשיכים מכאן?
הדרך שלי היא חשבון נפש. לנסות להפיק לקחים.
אפשר להגיד שנעה ירון ויובל דיין הפכו את עצמם למודל של חוזרים בתשובה "קלאסיים" לדור שלהם.
התחילו כתלאביבים בוהמיינים, ניסו להתחרד עד הסוף והביאו שבעה ילדים על הדרך, החרדים לא ממש קיבלו אותם אז הם נהיו דתיים מגניבולים - ועכשיו זה. הם החוזרים בתשובה הקלאסיים שאם לא הם עוזבים, הילדים שלהם עושים את זה בשבילם ויוצאים חבוטים וחבולים מהתהליך - בגלל היחס לבעלי תשובה, בגלל הקיצוניות, בגלל האומללות מהניסיון של ההורים שלהם להעמיד פנים.
זו אולי ביצה ותרנגולת, אבל בסך הכל אפשר להבין ממה החרדים פוחדים כל כך. אנחנו הפכפכים, אנחנו מעניינים, מרדנו בכל מה שגדלנו עליו ולא נחשוש לעשות את זה שוב אם יתעללו בנו. אנחנו מביאים להם לתוככי הקישקע הגלותיים שלהם ילדים עם DNA של אומץ, מרדנות, סקרנות וחשיבה מחוץ לקופסה. חוזרים בתשובה הם אנשים שמחפשים את האמת, וזה כמעט סותר חרדיות.
והצד השני של המטבע הוא הסיבה שהם גם לא כל כך מוצאים את עצמם בציונות הדתית - תחושת ה"פשרה" וה"מורכבות" מקהה את המוטיבציה וגורמת לכל התהליך להיראות סר טעם.
(הכיוון היותר חרד"לי יכול להתאים לאנשים מסוימים, אבל שוב לא לאבטיפוס של האמן-חילוני-תלאביבי-מיוסר שמחפש את האמת ורואה את היופי בנפש האדם ובכלל הגיע מבודהיזם. הוא יצטרף למנזר שינטו לפני שיגיע לישיבת קו.)
אז מה אנחנו יכולים ללמוד מנסיון הקולגות שלנו?
1. לא לנסות להיות חרדים הארד קור, זה יגמר רע
2. כנראה שאף פעם לא "נמצא את האמת" וזה בסדר
3. לא לעשן קנאביס באף שלב של התהליך, זה מקהה את החושים
(עצות שאני משתדלת ללכת לפיהן והן פחות בקונצנזוס: להתרחק כמו אש מכל מה שמריח ממיסטיקה, להביא ילדים בזהירות ולא להתפרע. וכמובן ה-עצה: להתחתן עם דתי מבית.)
May the odds be ever in your favor
 |
| דיין אחרי |
 |
| דיין אחרי אחרי |
תובנות של דור שני:
השבמחקחברה שלי "עם השם הנכון ומהעדה הנכונה" סיפרה לי פעם שהיא לעולם לא תתחתן עם ספרד או אפילו אשכנזי חוזר בתשובה "לא בגלל גזענות, אלא שאנחנו פשוט לא אותו דבר ". אז כעסתי ואמרתי לה שזה הכחשה של גזענות. היום אני מבינה שהיא צודקת. לעולם לא נהיה אותו דבר. העבירו לי את הזיקה לחיפוש אחר האמת. הרשו לי לשאול שאלות. אחרי הכל, אלה אותן שאלות שגרמו לאבי לסיים את המסע שלו לחיפוש אחר האמת בחב"ד, שהיא האמת שלו! אז בשבילו, השאלות האלה הן דבר טוב. וכשהעביר לי אותם, הוא לא הבין שהן מסוכנות. שאשאל שאלות אחרות בתורי. שגם אני ארשה לעצמי לעשות את מסע החקר הזה. שאני לא אסתפק באמת שלו. במובן מסוים, אני גאה להיות בתו, למרות כל החיכוכים איתו. אני מודה לו על שאיפשר לי לחפש אחר האמת. שנתן לי את גן המרדנות הזה. הוא שאמר לי, "את חושבת שבגלל שאת מתחצפת למורה את מרדנית? תלמדי, תדעי יותר ממנו, את תהיי מרדנית אמיתית, כשהוא לא יידע מה לענות לך".
זה מצחיק אותי קצת. אני חושבת שחינוכו הוביל בדיוק להיפך ממה שהוא רצה. ואני מודה לו על כך.
הצרה עם דעות קדומות זה שהן לרוב נכונות.
מחקאבל האמונה בהן רק משמרת אותן ומונעת התקדמות ולכן ההתנגדות להן. אבל במקרה של בעלי תשובה, אני חושבת שהיטמעות בחברה החרדית היא כלל לא "התקדמות".