יום שישי, 6 בדצמבר 2019

שימור פוריות לילדה בת שבע?!

השבוע פורסמה ידיעה על הליך רפואי שנוי במחלוקת שעבר ועדת אתיקה סוערת במיוחד באיכילוב: "רופאים ישראלים שאבו ביציות של בת שבע עם תסמונת נדירה כדי שתוכל להרות בעתיד. הילדה לוקה בתסמונת טרנר, המתאפיינת בפגיעה בפוריות ואף בעקרות. זו הפעם הראשונה שההליך הפולשני, שכולל הזרקת הורמונים והרדמה מלאה, נעשה בילדה שלא עברה התבגרות מינית." (הארץ, 2.12.2019)
בעיני הבלתי-מזוינת נראה שזו הפרה בוטה של עקרון חשוב מאוד ברפואה - ראשית, אל תזיק. לפנינו רופא שמעביר ילדה בת שבע (לבקשת הוריה) שורה של הליכים רפואיים פולשניים ולא הכרחיים שטומנים בחובם סיכון, במטרה לשמר את הביציות שלה לשימוש עתידי. בנוסף לכך, יש כאן שורה של הנחות יסוד בעייתיות מאוד: הילדה בת ה-7 תרצה לגדל ילדים, להרות וללדת אותם, ויש חשיבות עליונה לכך שהביצית תכיל את החומר הגנטי שלה - והמטרה הזאת מקדשת את האמצעי של ניתוח לכאורה מיותר בילדה בת שבע ושימור פוריות לטווח ארוך. אבל במחשבה שניה, לא קשה לחשוב על אנלוגיות דומות, נפוצות ומקובלות חברתית: טיפולי שיניים בהרדמה מלאה לילדים סרבנים; ניתוחים פלסטיים לתינוקות אינטרסקס, בעלי אוזניים בולטות, שפה שסועה ברמה מינורית - כולם עוברים תחת אזמל המנתחים, גם כשמדובר רק בפגם אסתטי ולא בסוגיה "רפואית פרופר". ובדומה לסוגיות הללו, הלחץ של ההורים (הסבא והסבתא לעתיד) לשימור הפוריות של בתם הוא לא סתם שיגעון אישי שלהם - הרי קרוב לוודאי שהיא תשמח מאוד על ההחלטה הזאת בעתיד ותודה להם. ולא רק היא - בהתחשב בחברה לחוצת-הילודה שבה אנחנו חיים, הנימוק של ועדת האתיקה דווקא יכול להתקבל על הדעת: "בסופו של דבר הטיפול אושר משלושה טעמים: הראשון, חברי הוועדה השתכנעו שהסיכון בהליך קטן יחסית, ולא יגרום לפגיעה או נזק למטופלת, כולל בטיפול ההורמונאלי שכרוך בהליך. השני הוא שהתועלת האפשרית שתצמח ממנו למטופלת עולה על הסיכון והנזק שעלול להיגרם ממנו, והשלישי הוא ההנחה כי קיימת סבירות גבוהה שהיא היתה רוצה בקיום טיפול זה בבגרותה".
יש ספקטרום רחב מאוד של פעולות רפואיות שיכולות להיות מבוצעות בבני אדם, החל מהזרקת בוטוקס לשפתיים ועד החייאה בזמן אמת. הגבול בין ריפוי מחלה ובין כניעה לגחמות חברתיות חסרות חשיבות רפואית דק מאוד. ביטוי המפתח הוא "איכות חיים", שהגדרתו עמומה.
אני מודה לצוות היח"צ של ביה"ח איכילוב על ההזדמנות להרהר בסוגיה הזאת, ומשאירה לאחרים לדון בשאלה האתית של עצם שחרור הידיעה.

יום שני, 2 בספטמבר 2019

מין ומגזר - כש"המרכז השפוי" סוטה מדרך הישר

אמלק: הקמפיין של "האומץ להיות נורמלי" תפס את הנישה הלגמרי לא נכונה.

הרב אילעאי עופרן כתב פעם פוסט על כך שבניגוד לזוגות מהציונות הדתית, חילונים וחרדים מגיעים למיטה אחרי מספר דומה של פגישות (חרדים פשוט מתחתנים באמצע).
דבר נוסף שמשותף לחילונים ולחרדים הוא שמאוד לא סביר שמוסד חינוכי שלהם יאפשר סיטואציה של איש חינוך שמגיע לשוחח עם קבוצת תלמידות על מיניות גברית - אצל חרדים כי זה חוסר צניעות, אצל חילונים כי למה להוסיף מתח מיני איפה שלא צריך. תכלס אותה סיבה.

אבל מחנכים דתיים-ליברלים משום מה כופרים בפרדיגמות המיושנות האלה. הם יוצרים, למשל, מציאות שבה מקובל לנהל מערכות יחסים רומנטיות ארוכות ומשמעותיות ועדיין דורשים שהן יהיו נטולות כל מגע (ובטח שנטולות יחסי מין של ממש). כך נגרמים באופן טבעי לחלוטין תסכול מיני ו/או מין לפני הנישואים ורגשי אשמה.

ועכשיו בדומה לאותו היגיון מעוות, רב מודרני וליברל אחר שאני עוקבת אחריו בפייסבוק מספר שהזמינו אותו לדבר עם תלמידות אולפנה (תיכון לבנות בלבד) על מיניות גברית; בין השאר הרגלי האוננות של הגברים הסובבים אותן, תדירות, צפייה בפורנו ועוד.

ואני שואלת -
אילו כותרות זה היה תופס אם דבר כזה היה מתרחש בתיכון חילוני (ע"ע פרסומים על תלמה ילין)? מורה בשנות ה-40 לחייו שעומד מול כיתה של תלמידות ומספר להן מה מדליק בנים כי זה מסקרן אותן ו"צריך שהן ישמעו את זה מגבר" - באיזה יקום זה קורה?
לא שזה מאוד מפתיע, בהתחשב בפרקטיקה המקובלת במגזר של "מדריכי סמינריון", בדרך כלל נשואים בשנות העשרים לחייהם, שמגיעים לאולפנות כדי להוות "מודל לחתן" לתלמידות (להיות פרצוף יפה, מושך מינית וכו').
הדברים האלה קורים באין מפריע ביקום המופרע שהוא הציונות הדתית.

להביא רבנים גברים לדבר על מיניות גברית בגובה העיניים עם בנות אולפנה מתוסכלות מינית זה לא פחות פסיכי בעיני מאשר חסידים שמגלים ערב החתונה מה קורה בליל הכלולות.
שניהם עיוותים, תוצרים של תפיסה לא בריאה של מיניות.
הספרות ההלכתית והמוסרית של החרדים-ליטאים (וגם של חסידות חב"ד) מציגה תפיסת עולם בריאה ומאוזנת הרבה יותר, וכדאי לכולנו ללמוד מהם.
אבל דווקא דתיים מודרנים וליברלים מצטרפים לתנועת החסידות והפרקטיקות הקבליות ההזויות, ויחד יוצרים את "מגזר הסקסמניאקים" כפי שאקרא להם מעתה.

יום ראשון, 7 ביולי 2019

ילדתי בגיל 19 וזה היה אחלה של רעיון

אמא שלי מעולם לא אמרה לי שהיא מצפה ממני למסלול חיים מסוים.
הייתה לה הוראה אחת בלבד -
אל תהיי עיתונאית.
המסלול שתיארה לעצמה שאעבור היה מאוד פשוט. אסיים תיכון, אולי אלך לשירות לאומי (כבר בגיל יסודי ידעתי שלצבא אני לא הולכת), וישר לאוניברסיטה. מדעי הרוח. ואם (לא) תנוח עלי המוזה, אולי אפילו מדעי החברה.
בדמיונה ציירה לה אותי, בת 24-25, עוזבת את הבית לדירת השותפות הראשונה מני רבות שלי, כשבאמתחתי קופסאות אוכל טבעוני משובח מעשה ידיה.
אבל לא כך היה. הייתי ממושמעת מספיק כדי לא להיות עיתונאית, אבל שם זה נעצר.
איך יכלה אמי לצפות שבאותו גיל שבו היא עזבה את בית אמה והתגוררה עם בן זוג (גיל 17 מיינד יו), אחליט אני לחזור בתשובה?
אז אכן. התחלתי לחזור בתשובה בגיל 17, התחתנתי בגיל 18 וילדתי בגיל 19.
עכשיו אני בת 20, השעה שש בבוקר ואני מעלה על הכתב רשימת יתרונות להורות בגיל צעיר:
דיסקליימר ואזהרת דביקיות: כנראה לא הייתי מרגישה ככה אם לא היו לי מעגלי תמיכה עוטפים. לא ממליצה לאף אחת להיכנס להריון בגיל כזה אם אין לה פרטנר מגויס וערוך למשימה, ורצוי גם הורים תומכים רגשית משני הצדדים.
ובכלל, הכל אינדבידואלי והרשימה נכתבה אך ורק מהחוויה האישית שלי. נא לא לקחת אותי יותר מדי ברצינות.
  • כוח פיזי וקרבה רגשית: יש לי כוח לרוץ וסבלנות לשטויות, חוסר השינה לא מזיז לי יותר מדי ואני נהנית לחוות עם התינוקת את ראשית הילדות - לא כנוסטלגיה רחוקה לילדותי האבודה, אלא כי הייתי שם בעצמי ממש לא מזמן. כמובן שיש אמהות שמרגישות גם בגיל 40 את האמפתיה וההזדהות שאני מרגישה כלפי הבת שלי, אבל ברור לי שלגיל הצעיר יש חלק גדול בזה.
  • עדיף בריאותית: בגיל צעיר קל יותר להיכנס להריון, יש הסתברות נמוכה למומים שונים בעובר, הגוף חוזר לעצמו בקלות יחסית.
  • עדיף לקריירה: אני שואפת לעשות דברים גדולים בחיים (טפו טפו). לשלב לידות עם חיים סטודנטיאליים זה אמנם קשה, אבל לעניות דעתי פחות קשה מללדת תאומות בגיל 40 ולחזור לעבודה אחרי שבועיים למנכ"ל את יאהו.
  • ילדים גם גדלים מתישהו: להביא ילדים מוקדם, משמע להגיע מוקדם לשלב שהם עצמאיים. אני מעדיפה לבלות את שנות ה-20 עם תינוקות ואת שנות ה-40 בפיתוח קריירה ותחביבים, השקעה בזוגיות ועוד - מאשר להיות בת 25 חופשיה בדירת שותפים ובת 45 בריב עם נערה מתבגרת (אמאלה. ואני יודעת על מה אני מדברת, אני נערה מתבגרת בעצמי).
  • הסופיות של החיים: תוחלת החיים של נשים בישראל היא כ-84 שנה. כשאהיה בת 84, התינוקת הקטנטנה שלי תהיה בת 65. ילדתי אותה בגיל הצעיר ביותר שהתאפשר לי, וכך אזכה למות אחרי כמה שיותר שנים במחיצתה (בעזרת השם טפו מלח מים שום בצל אמונות טפלות).

והערה לסיום, כי אני יודעת שזה עובר לכם בראש -
אנשים נוטים לחשוב (ולפעמים אפילו להגיד לי) שזה חסר אחריות להביא ילדים לפני שלוקחים משכנתא, קונים אוטו ונכנסים למינוס. השאלה "אבל איך תסתדרו כלכלית" עולה לא פעם, והתשובה לזה לא מאוד מסובכת. ממליצה לקרוא בבלוג הסולידית, בפרט פוסט אורח של אמא לשישה ילדים, ולהשכיל מעט.

יום רביעי, 26 ביוני 2019

חוזרים בתשובה; מפיקים לקחים

God, Com, and Now: DAGSSON.COM
 DEAR
 GOD
 NOT
 NOW
 HUGLEIKUR DAGSSON
מתוך האינסטגרם של יובל דיין
קהילה שלמה במשבר. אנשים שהפכו את החיים שלהם מהקצה לקצה כי האמינו שנמצאה האמת האובייקטיבית שכל כך חיכו לה, ולפתע מגלים שהגורו האהוב שלהם (או לכל הפחות דמות מעוררת השראה) החליט שדי לו ושבר את הכלים בקול תרועה. איך ממשיכים מכאן? הדרך שלי היא חשבון נפש. לנסות להפיק לקחים.
אפשר להגיד שנעה ירון ויובל דיין הפכו את עצמם למודל של חוזרים בתשובה "קלאסיים" לדור שלהם. התחילו כתלאביבים בוהמיינים, ניסו להתחרד עד הסוף והביאו שבעה ילדים על הדרך, החרדים לא ממש קיבלו אותם אז הם נהיו דתיים מגניבולים - ועכשיו זה. הם החוזרים בתשובה הקלאסיים שאם לא הם עוזבים, הילדים שלהם עושים את זה בשבילם ויוצאים חבוטים וחבולים מהתהליך - בגלל היחס לבעלי תשובה, בגלל הקיצוניות, בגלל האומללות מהניסיון של ההורים שלהם להעמיד פנים.
זו אולי ביצה ותרנגולת, אבל בסך הכל אפשר להבין ממה החרדים פוחדים כל כך. אנחנו הפכפכים, אנחנו מעניינים, מרדנו בכל מה שגדלנו עליו ולא נחשוש לעשות את זה שוב אם יתעללו בנו. אנחנו מביאים להם לתוככי הקישקע הגלותיים שלהם ילדים עם DNA של אומץ, מרדנות, סקרנות וחשיבה מחוץ לקופסה. חוזרים בתשובה הם אנשים שמחפשים את האמת, וזה כמעט סותר חרדיות. והצד השני של המטבע הוא הסיבה שהם גם לא כל כך מוצאים את עצמם בציונות הדתית - תחושת ה"פשרה" וה"מורכבות" מקהה את המוטיבציה וגורמת לכל התהליך להיראות סר טעם. (הכיוון היותר חרד"לי יכול להתאים לאנשים מסוימים, אבל שוב לא לאבטיפוס של האמן-חילוני-תלאביבי-מיוסר שמחפש את האמת ורואה את היופי בנפש האדם ובכלל הגיע מבודהיזם. הוא יצטרף למנזר שינטו לפני שיגיע לישיבת קו.)
אז מה אנחנו יכולים ללמוד מנסיון הקולגות שלנו? 1. לא לנסות להיות חרדים הארד קור, זה יגמר רע 2. כנראה שאף פעם לא "נמצא את האמת" וזה בסדר 3. לא לעשן קנאביס באף שלב של התהליך, זה מקהה את החושים (עצות שאני משתדלת ללכת לפיהן והן פחות בקונצנזוס: להתרחק כמו אש מכל מה שמריח ממיסטיקה, להביא ילדים בזהירות ולא להתפרע. וכמובן ה-עצה: להתחתן עם דתי מבית.)
May the odds be ever in your favor

תמונה יכולה לכלול: ‏‏אדם אחד‏, ‏‏‏זקן‏ ו‏תקריב‏‏‏‏
דיין אחרי
דיין, שותפו של אקיקוס ו"יועץ רוחני" לחברות. "אני גובה אלף שקל לשעה, וזה שווה כל פרוטה"
דיין אחרי אחרי