יום שישי, 6 בדצמבר 2019

שימור פוריות לילדה בת שבע?!

השבוע פורסמה ידיעה על הליך רפואי שנוי במחלוקת שעבר ועדת אתיקה סוערת במיוחד באיכילוב: "רופאים ישראלים שאבו ביציות של בת שבע עם תסמונת נדירה כדי שתוכל להרות בעתיד. הילדה לוקה בתסמונת טרנר, המתאפיינת בפגיעה בפוריות ואף בעקרות. זו הפעם הראשונה שההליך הפולשני, שכולל הזרקת הורמונים והרדמה מלאה, נעשה בילדה שלא עברה התבגרות מינית." (הארץ, 2.12.2019)
בעיני הבלתי-מזוינת נראה שזו הפרה בוטה של עקרון חשוב מאוד ברפואה - ראשית, אל תזיק. לפנינו רופא שמעביר ילדה בת שבע (לבקשת הוריה) שורה של הליכים רפואיים פולשניים ולא הכרחיים שטומנים בחובם סיכון, במטרה לשמר את הביציות שלה לשימוש עתידי. בנוסף לכך, יש כאן שורה של הנחות יסוד בעייתיות מאוד: הילדה בת ה-7 תרצה לגדל ילדים, להרות וללדת אותם, ויש חשיבות עליונה לכך שהביצית תכיל את החומר הגנטי שלה - והמטרה הזאת מקדשת את האמצעי של ניתוח לכאורה מיותר בילדה בת שבע ושימור פוריות לטווח ארוך. אבל במחשבה שניה, לא קשה לחשוב על אנלוגיות דומות, נפוצות ומקובלות חברתית: טיפולי שיניים בהרדמה מלאה לילדים סרבנים; ניתוחים פלסטיים לתינוקות אינטרסקס, בעלי אוזניים בולטות, שפה שסועה ברמה מינורית - כולם עוברים תחת אזמל המנתחים, גם כשמדובר רק בפגם אסתטי ולא בסוגיה "רפואית פרופר". ובדומה לסוגיות הללו, הלחץ של ההורים (הסבא והסבתא לעתיד) לשימור הפוריות של בתם הוא לא סתם שיגעון אישי שלהם - הרי קרוב לוודאי שהיא תשמח מאוד על ההחלטה הזאת בעתיד ותודה להם. ולא רק היא - בהתחשב בחברה לחוצת-הילודה שבה אנחנו חיים, הנימוק של ועדת האתיקה דווקא יכול להתקבל על הדעת: "בסופו של דבר הטיפול אושר משלושה טעמים: הראשון, חברי הוועדה השתכנעו שהסיכון בהליך קטן יחסית, ולא יגרום לפגיעה או נזק למטופלת, כולל בטיפול ההורמונאלי שכרוך בהליך. השני הוא שהתועלת האפשרית שתצמח ממנו למטופלת עולה על הסיכון והנזק שעלול להיגרם ממנו, והשלישי הוא ההנחה כי קיימת סבירות גבוהה שהיא היתה רוצה בקיום טיפול זה בבגרותה".
יש ספקטרום רחב מאוד של פעולות רפואיות שיכולות להיות מבוצעות בבני אדם, החל מהזרקת בוטוקס לשפתיים ועד החייאה בזמן אמת. הגבול בין ריפוי מחלה ובין כניעה לגחמות חברתיות חסרות חשיבות רפואית דק מאוד. ביטוי המפתח הוא "איכות חיים", שהגדרתו עמומה.
אני מודה לצוות היח"צ של ביה"ח איכילוב על ההזדמנות להרהר בסוגיה הזאת, ומשאירה לאחרים לדון בשאלה האתית של עצם שחרור הידיעה.